"...היו אבנים בחלומה, מעגל של אבנים...היא ראתה את עצמה מרימה אבן ומניחה אותה בקפידה על הקרקע...היא שמה לידה אבן אחרת, ועוד אחת, עד שנוצר מעגל, מעגל גדול ...עכשיו עמדה במרכז המעגל... היא נשאה את פניה אל השמים, אחר כך הפנתה אותן אל האדמה ורקעה ברגלה רקיעה קצובה. עכשיו השמיעה מילה אחרת "גשם". שוב ושוב צעקה את המילה הזאת ורקעה ברגלה בכוח על הקרקע היבשה. תנועותיה הפנטו את האחרים והם החלו צועקים את המילה ורוקעים ברגליהם...המקצב נעשה מהיר יותר. רקיעותיהם נעשו קדחתניות וקולותיהם נשברו מרוב מאמץ...הם ידעו שעכשיו ירד גשם. הוא לא יוכל לעמוד בפניהם. כאשר נחתו הטיפות הראשונות, הם עמדו דומם והרכינו את ראשיהם בתודה...