כאשר זוג עומד בפני פרידה או גירושין, לרוב יש אבדן של מבנה משפחתי מוכר. לא אחת תהליך שכזה ילווה בתחושות כואבות של כישלון והחמצה, יחד עם חלומות תקוות ותמונות עתיד שנגנזות. יש שחווים תחושת שחרור עמוק, וחופש מקשר שהכביד וכבל לאורך השנים. בכל מקרה מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
טקס הגירושין ברבנות לא אחת נחווה כחוויה משפילה, זרה ומרחיקה.
האפשרות להיפרד בצורה מיטיבה, היא זכות שיכולה להשפיע לטובה על המשך מסע חייהם של כל אחד מבני הזוג שנפרדים, כמו גם על המשך חייהם המשותפים (בעיקר כשמעורבים גם ילדים..) בין אם זה טקס שעושים יחד, או שרק אחד מבני הזוג, מבקש זאת לעצמו, זו הזדמנות לעצור כדי להוקיר תודה על הטוב שהיה, כמו גם למצוא את הדרך לזמן סליחה וחמלה לכל החלקים שפגעו או נפגעו בדרך. זהו רגע בזמן שבו ניתן להשיל משהו ממי שהייתי, כמו גם לברך את המשך המסע שלי כמו גם את המשך המסע האחד של השנייה.
