טלי היא אישה יקרה שליוויתי במסע שלה להבאת חיים אל העולם. התחלנו להיפגש כמה שבועות לפני טיפול נוסף, לאחר שש וחצי שנים של טיפולי פוריות. טלי נקלטה להריון, וילדה רגע לפני הסגר הראשון של הקורונה. כשבתה רפאל זיסל חגגה שנה, התכנסנו לברך את הגעתה אל העולם, אל חיק המשפחה והקהילה.
אלו המילים שכתבתי בעבורה והקראתי לה במעמד הטקס:
"רפאל יקרה ואהובה
הגעת!
את כאן!
באמת כאן
כבר שנה שאת כאן
ועדיין בכל פעם שאני מביטה בך
או רואה אותך בטיול בעגלה עם אבא מקרוב או ממרחק…
הלב שלי מחסיר פעימה.
יוצא לי מהפה איזה יווו
זה באמת?
יווו…
את כאן?
באמת כאן?
כמה חיכינו לך!
וברור לי שאני לא לבד
שבכל מפגש אנושי שלך כאן בחנתון כל מי שפוגש בך, שיודע כמה חיכו לך, כמה ייחלו לנוכחותך
מתבונן בך בעיניים כל כך מלאות אהבה, התפעלות, הכרת הטוב והוקרת תודה על נוכחותך, על עצם היותך.
אין לי ספק שלגדול כך רפאל,
כל כך אהובה ורצויה על ידי אמא ואבא, על ידי יואל,
סבים וסבתות דודים ודודות וקהילה שלימה שציפתה וייחלה וחיכתה וקיוותה
זה מתכון לא רע לחיים עטופים וכל כך מבורכים…
רפאל יקרה, יש לי תמונה בטלפון שאני רוצה לספר לך עליה,
לפני כשנה ועשרה חודשים
פגשתי את אמא שלך במקרה בשכונה,
היא שיתפה אותי שהיא מתחילה טיפול נוסף כדי להביא אותך אל העולם,
אחרי שש שנים של טיפולי פוריות, היא כבר הייתה עייפה.
אחרי כל כך הרבה שנים של תקוות וכמיהות משהו בה כבה.
לא האמנתי שהיא מספרת לי שהיא הולכת להשקיע כל כך הרבה זמן ולהוציא כל כך הרבה כספים כדי ליסוע להביא אותך כשמשהו באופן בו סיפרה לי זאת, משהו באנרגיה, או בטון הדיבור, היה נשמע כאילו היא כבר מספרת לי שהטיפול לא הצליח.
אני זוכרת את עצמי שואלת אותה, קצת בחוצפה: "ככה את נוסעת? עם הטון הזה?
את בכלל רוצה שזה יעבוד?"
זה היה רגע מטלטל ומכונן במסע הגעתך אל העולם
באותו הרגע אמא שלך הסתכלה עלי במבט המום ושאלה אותי מה בעצם אני אומרת? מה אני מציעה?
וכך יצאנו למסע, כדי לגלות יחד איך ניתן להשיל את כל מה שמיותר, שמפריע, שבדרך, שסוגר, שמפחיד, שמונע…
וחיפשנו מה פותח, מה מזמן, מה מאפשר. התפללנו, בירכנו, והפכנו לא מעט אבנים בדרך על מנת לסלול בעבורך נתיב כדי שתוכלי להגיע אל העולם.
באחד המפגשים שלנו ביקשתי מאמא שלך שתדמיין שלוש תמונות. שלוש תמונות שהיא רואה באלבום המשפחתי, מהעתיד שהיא מבקשת לברוא.
את שתי התמונות הראשונות היא תיארה בפירוט רב, את התמונה השלישית היא התקשתה לשתף, מרוב שהיעדרותה ממציאות חייכם, הייתה כה מכאיבה. בתמונה השלישית היא ראתה את עצמה דוחפת עגלה ואבא ויואל הולכים יחד בדרך שעולה אל הגנים.
תמונת חיים כה פשוטה, שהייתה אז כה רחוקה ונכזבת.
לפני קצת פחות משנה, עמוק בתוך הסגר הראשון יצאתי לראשונה עם הרכב, כדי לזרוק משהו לפחים. אלו היו ימים משוגעים, מעט אפוקליפטיים.
אני זוכרת שירדתי עם הרכב את הירידה הגדולה מגבעת הרקפות, פניתי ימינה וכשהגעתי למעבר החצייה שליד הגנים
ראיתי תמונה
תמונה שכבר הכרתי.
תמונה של משפחה שחוצה את הכביש
אבא, ילד, אמא ועגלה
נפלטה מפי קריאה עתיקה
יוווו
כבר ראיתי את התמונה הזו פעם!
אני לא חושבת שאי פעם צולמה תמונה יותר יפה…
רפאל יקרה, אני רוצה להעניק לך היום במתנה עותק של התמונה הזו… זו התמונה שאמא שלך התפללה עליה, זו שהיא ראתה בעיני רוחה, זו שהייתה לה למצפן ושהעניקה לה את הכוחות לקום ולפעול ולהקשיב ולבחור ולהתפלל ולדרוש.
תמונה שטמנה בה את העוז לצאת למסע להבאתך אל העולם.
אמא שלך היא לוחמת, היא לביאה, אמא שלך היא אישה שהלכה כל כך רחוק, כדי להשיב לה ולמשפחתה את כל מה שכבר כל כך הרבה זמן חיכה להיות שלה, שלכם.
רפאל יקרה
הגעתך אל העולם היא תפילה שנטמנה לפני כל כך הרבה שנים,
נוכחותך כאן היא ברכה
שמזכירה לנו עד כמה כולנו שותפים במעשה הבריאה
מברכת אותך שבאשר תלכי, תביאי מרפואתך הטובה
שאדוות סיפור הגעתך אל העולם יהיו לחישה של ברכה,
לכל אישה שכמהה,
לכל אדם שמבקש לברוא לעצמו מציאות חיים רצויה.
אז כל מי שמבקש להתברך מברכת נוכחותך בעולם,
וכל מי שמרגיש שהיה שותף בתפילות להגעתך
כל מי שקיווה, כל מי שייחלה,
כל מי שהגעתה של רפאל אל העולם שמחה את ליבו, הפיחה בה אמונה בטוב, הזכירה תקווה…
מוזמנים לעמוד יחד איתנו ויחד עם כל המשפחה כדי לברך את ברכת שהחיינו:
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".