ישבתי לכתוב לבתה סיפור. סיפור רפואה.
סיפור לבתי:
פעם אחת לפני שנים רבות בכפר מרוחק בין ההרים הירוקים, חיה לה משפחת איכרים טובה.
היו להם חיות רבות סביב ביתם. היו להם פרות, כבשים, עיזים וגם לול תרנגולות.
התרנגולות היו מסתובבות באחו, נושמות את האוויר הטוב אוכלות את הגרעינים והזרעונים שהביאו להם משפחת האיכרים, זוללות את הפירות שנשרו מהעצים, וכשהרגישו שהגיע זמנן היו חוזרות אל הלול כדי להטיל את ביציהן הטובות.
חלק מהביצים נתנו למשפחת האיכרים הטובה שדאגה לכל צרכיהם, ובכך הוקירו להם תודה, וחלק מהביצים נשארו כדי שהתרנגולות יוכלו לשבת עליהן, לעטוף אותן, לחבק אותן, להעניק להן מחומן ולדגור עליהן עד אשר הן היו מרגישות תנועה מפתיעה מתוך הביצה, והיו קמות ורואות את הפלא והנס של בקיעת האפרוח הקטן מהביצה.
מיד כשנולד האפרוח הן היו עוטפות אותו בחומן ודואגות לו לאוכל, למים לחום ולאהבה כדי שיוכל לגדול בבטחה.
יום אחד אחת התרנגולות הבחינה שחברתה הטובה עצובה
היא פנתה אליה ושאלה אותה ״מה קרה?״
״אני יוצאת לאחו כל יום, נושמת את אוויר ההרים אוכלת אוכל בריא ומזין, שותה ממי הנחלים ומתפללת לאלוהים ומשום מה על אף כל מאמציי אני לא מצליחה להטיל ביצה. אני מנסה ומנסה אך לצערי הביצה לא מגיעה ואני כבר כל כך כל כך רוצה להביא גם אני אפרחונית קטנה אל העולם, שאוכל להיות לה לאם ולדאוג לה ולגדל אותה ולאהוב אותה…״
חברתה של התרנגולת ראתה את צערה ושאלה אותה: ״ למה שלא תיקחי ביצה משלי? מחר, לפני שמשפחת האיכרים תבוא לקחת להן ארוחת בוקר אבחר לך את הביצה המיוחדת והמובחרת ביותר שאטיל, ואת תוכלי לדגור עליה ולהביא אפרוחית קטנה אל העולם.״
התרנגולת שצערה היה כה גדול ענתה לה: ״אבל אז האפרוחית הזו תהיה שלך ולא שלי…״
״הביצה הזו שאני מטילה, היא לא אפרוחית, היא רק ביצה אין בה חיים, בדרך כלל היא ניתנת כמזון למשפחת האיכרים.
כדי שבביצה הזו יירקמו חיים היא זקוקה לאם, לאמא שלה, שתשב שעות רבות וימים רבים ותעניק לה מחומה, ותאהב אותה ותזין אותה ותפיח בה חיים״
חשבה התרנגולת על דברי חברתה, וחשה משב רוח של הקלה
״הביצה הזו שתוענק לי במתנה היא רק ביצה. אם אסכים לקחת אותה, ואשב שעות רבות ואחמם אותה ואשיר לה שירים, ואלחש לה לחישות ואלטף ברוך את כסותה הקשה, רק אז היא תוכל להתהוות, לגדול ולאט לאט להפוך לאפרוחית.
כאשר לבסוף היא תבקע את הביצה ותצא אל העולם, אחבק אותה אלי, והיא כבר תכיר את קולי ואת חום גופי והיא תספר לי כשהיא רעבה או צמאה ואני אאכיל אותה ואשקה אותה ואחבק אותה אלי
ואז אעטוף אותה בכל כך הרבה אהבה
כי כל כך כל כך חיכיתי לה וכמהתי לשמוע את קולה.״
התרנגולת חיבקה חזק את חברתה ולחשה לה: ״תודה״
כבר באותו היום הן בחרו את הביצה היפה ביותר והמיוחדת ביותר שהיתה לחברתה להציע
והתרנגולת גלגלה בעדינות את הביצה אל מקום משכנה בלול, ושמרה עליה מכל משמר- כי הביצה הזו נבחרה בקפידה והיתה לה כל כל יקרה וקרובה לליבה.
היא שרה לה שירים, ולחשה לה את תפילותיה וכמיהותיה, עטפה אותה בחומה וכמעט שלא עזבה אותה לרגע עד אותו רגע פלאי שבדרך נס או בדרך הטבע בקעה האפרוחית הקטנה את מעטפת הביצה ובאה לחבק חזק חזק את אמה.
ואמה עטפה אותה אליה והרגישה עמוק עמוק בליבה שהן כבר הכירו מתישהו, שהחוטים העדינים שקושרים אם לבתה כמו היו שם מאז ומעולם…
בתי האהובה, אני פותחת שער להגעתך אל העולם
בואי אלי
בחרי את דרכך
אבא ואני נאפשר לך להגיע דרך החיבור בינינו
אם זו בחירתך היי מבורכת
וגם, אני פותחת בי שער כדי לקבל במתנה ביצה מחברה שאוכל לגדל אותך ברחמי ולהפיח בך חיים
אני סומכת עלייך
בחרי את דרכך
היי מבורכת בכל דרך שתבחרי
מחכה לבואך
אוהבת
אמא
